<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ל"ה</h1>
<h2>דף ג:</h2>
אין לי אלא הן צרותיהן מנין ת"ל לצרר ולא לצור. הא ואין לי אלא צרותיהן צרות צרותיהן וכו' שיבוש הוא. ובתורת כוהנים הוגהה וברוב ספרים כמו כן. ופירוש משובש היה כדי לפרש מנא הני מילי אכולה [מילתא] [ד]מתני' דכי קאמר בשילהי שמעתא צרת ערוה לא צריכא קרא וכי איצטריך קרא למישרי צרתה שלא במקום מצוה. וקשיא לן עלה מסברא דנפשין. והא קתני אין לי אלא הן צרותיהן מנין. ופרקינן משום צרותיהן. וצרותיהן נמי משום היתר שלא במקום מצוה כדפריך תלמודא לעיל גבי ערוה לא צריכה קרא ומשני ואם איתא דגרסי' להאי צרות צרותיהן לית לן פירוקא. הדרי בי מהך ראיה דודאי אית לה פירוקא דאי לאו עליה הוה אסרנא אחות אש(ת)ה (אח) וצרה בין במקום מצוה בין במקום שאין מצוה דאין עשה דוחה את לא תעשה שיש בו כרת אבל צרת צרה אי לא הוה כתיבא שריא בין במקום מצוה בין שלא במקום מצוה. להכי הוה צריך לאשמועינן צרת צרה ועליה למישרי כולהו שלא במקום מצוה. אך זאת עומדת דלקמן אמרינן על משנה צרות צרותיהן. ותוב דלקמן אמרינן על משנה דצרות צרותיהן מנא הני מילי אמר רב יהודה לצרר התורה ריבתה צרות הרבה. מאי טעמא קבעי תלמודא לעיל גבי צרת צרה. הכי מילפת צרה. אלא ודאי לא גרסי'. ופירוש משובש הוא.
